כאב ואורטופדיה

לפעמים אני מרגיש שהגוף זאת יחידה נפרדת, שיש לו רצונות משלו.

אנחנו יכולים לקום בבוקר עם הרגשה טובה,

להוריד רגל מהמיטה ופתאום להרגיש את הגב התחתון.

כאילו הוא אומר לנו "בוקר טוב, אל תשכח, אני עדיין כאן".

לקום בעיניים מזוגגות לכיוון הקפה והוא עדיין שם, הכאב.

לנסוע לעבודה, לצאת מהאוטו ולהתכווץ מהכאב, כי הוא עדיין שם, הכאב.

לעלות במעלית, כי מי יכול לעלות במדרגות, בגלל הכאב.

לעשות קפה ולהתיישב במשרד.

הפסקה סיגריה, שירותים, עוד קפה, פגישה,

או אפילו סתם לחלץ עצמות ושוב מתכווץ, הכאב עדיין שם.

רוב חיינו אנחנו סובלים מכאבים- גב, כתפיים, צוואר, ברכיים, זה לא באמת משנה.

פשוט התרגלנו לקבל את העובדה שכואב לנו וזהו, אין מה לעשות עם זה.

אז אנחנו פשוט ממשיכים.

כמה זה כואב לי לראות אנשים שמגיעים למרכז שלנו עם בעיות

שהם סוחבים כבר כמה שנים במקרה הטוב,

וזהו, הם הגיעו לנקודה שהם כבר לא יכולים לסבול יותר או שהם נמצאים בנקודת האל חזור.

הרופאים התייאשו ואין להם תשובה לכאב חוץ מזריקות או משככי כאבים למיניהם, 

והכלי האחרון שבידם הוא הניתוח.

כשאני נפגש לראשונה במטופל כזה אני צועק בתוך הראש שלי "למה לא באת אליי קודם??"

אז אנחנו מתחילים בתכנית ליווי מסיבית בשביל להקל על הכאבים

ולהחזיר את המטופל לתפקוד כמה שיותר מהר,

 

אבל אני יודע שאם הוא היה מגיע אליי לפני,

החיים שלו היו נראים שונה לגמרי.

הוא היה יכול לקום בחופשיות מהמיטה

ללכת, לקום, לרוץ, להתנועע, לרקוד 

להרגיש צעיר יותר

להיות חופשי ובריא יותר.

IMG_20200114_113602_edited.jpg