לאחרונה יצאנו אני ואשתי לחגוג עשור בסיני.
חלק מהדברים שרציתי לעשות בסיני היה לצלול בבלו הול (אתר צלילה מבין המפורסמים בעולם).
במהלך הצלילה עשיתי טעות קריטית שיכלה לגרום לכל החוויה המדהימה הזאת להסתיים אחרת.
יצאתי לצלול שמח ומתרגש.
קמתי עירני וקופצני, התארגנתי בזריזות וחיכיתי להסעה שלי לכיוון איזור הצלילה.
כבר מהחוף אפשר לראות את היופי הנפרש לפניך ואת שינויי הצבעים המדהימים בים.
לא יכולתי לחכות עד שאכנס כבר למים ואראה את כל היופי הזה מקרוב.
אחרי התארגנות מהירה לצלילה וכניסה למים,
המדריך נכנס דרך ארובה לעומק ואני בעקבותיו,
אחרי 30 מטרה של ירידה במנהרה נפרש לפני כחול אין סופי מדהים ביופיו.
במהלך הצלילה המדהימה הזאת מצאתי את עצמי באמצע הים,
עומק קרקעית של 110 מטר, 30 מטר מעליי, כל מה שאני רואה זה כחול.
ודגים.
פתאום הבנתי, לראשונה בחיי, איך זה מרגיש כשאני מאבד שליטה ונכנס לפאניקה.
בתוך המים זה מדהים לראות ולהבין איך קצת לחץ משפיע עליך
וגורם לך לעשות פעולות שמסכנות לך את החיים.
מצאתי את עצמי מתקשה להגיע לאיזון,
במשך זמן שבאותו רגע היה נראה כמו נצח (בפועל ארך כחצי דקה)
צפתי, שקעתי, עליתי, ירדתי, נשמתי במהירות
ובזבזתי יותר אוויר כתוצאה מהלחץ אליו נכנסתי.
מזיז ידיים ורגליים בכל מיני תנועות מוזרות שרק גורמות לי להתאמץ יותר ולסכן את חיי.
עד שיוסוף המדריך שצלל איתי, נתן לי יד, סימן לי שהוא איתי ותזמן איתי נשימות.
מאותו הרגע, הייתי רגוע.
בסוף הצלילה דיברנו על מה שקרה וקיבלתי כלים פרקטיים,
ובצלילה שעשינו לאחר מכן תרגלנו פעולות כדי להבטיח שאם אגיע למצב כזה שוב,
אדע איך להתמודד איתו.
ברגעים בהם אנחנו מאבדים שליטה
לפעמים כל מה שאנחנו צריכים שמישהו יחזיק לנו את היד
ויוציא אותנו משם.
מאותו הרגע הבנתי כמה זה חשוב כשיש לידך מישהו שאתה סומך עליו
ויכול להסתכל על הסיטואציה מבחוץ ולעזור לך כשאתה באמת צריך אותו.
וכמה זה חשוב ללמוד איך להתמודד עם מצבים מלחצים כאלו.